הַמְלַבְּנוֹ הָהֵן דִּמְגַפֵּר עָא לְמָנִין נחֲבָלִין אֶלִיקָה. הָדָא אִיתָּתָא דְּשָֽׁרְקָה אַפָּהּ דְּשָֽׁרְקָה מָעַזְלָהּ. הָהֵן חַייְטְא דִּיהַב חוּטָא גָּו פּוּמֵיהּ. רַב כֹּהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. הָמִיַינְטוֹן חַייָב מִשּׁוּם מְלַבֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא איתתא דשרקה אפה. וכן האשה זו כשהיא שורקת פניה בכחול ובאיזה דבר ה''ז משום מלבן. או דשרקה מעזלה שלה עץ שטווה בו. בידיה טוו תרגומו בידהא מעזלא וכן הדין חייטא דיהיב חוטא גו פומיה מלבן את החוט ברוק שבפיו כולהו חייבין משום מלבן:
אליקא. מלשון הציתו את האש באליתות במסכת תמיד:
אליקה. זה אחד מן מה שהכניסו במנין המלבן אם הוא מגפר את האליתא שתהא נוחה להדליק והגיפור שלה הוא כמלבן:
המלבנו ההן דמגפר. זה שהוא מגפר בגפרית בכלל המלבן הוא:
עאל מנין נהבלין. כלומר שנכנס ג''כ במנין שמנו נהבלין ועל שם מקומן נקרא כדאשכחן נהרבלאי מתנו:
הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. גָּזַז סְתָם מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הוֹצִיא דְיֹוֹ. אִם בְּקוֹלְמוֹס. כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אִם לְהַגִּיהַּ. כְּדֵי לַהֲגוֹת אוֹת אַחַת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר עוֹשֶׂה מָקוֹם לָקוֹפִיץ מִכָּן וּמִכָּן וְתוֹלֵשׁ הַשִּיעֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשִּיעֵר 51a לִרְאוֹת מְקוֹם מוּם: רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַתּוֹלֵשׁ מִן הַקֳּדָשִׁים פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. רֵישׁ לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתָפַּלְּגוֹן. הַתּוֹלֵשׁ בַּקֳּדָשִׁים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתָפַּלְּגוֹן. הַתּוֹלֵשׁ כְּנַף בָּעוֹף. הַמּוֹרְטָהּ וְהַקּוֹטְמָהּ. חַייָב מִשֵׁם שָׁלֹשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. הַתּוֹלֵשׁ חַייָב מִשּׁוּם גוֹזֵז. הַמּוֹרְטָהּ חַייָב מִשּׁוּם מוֹחֵק. הַקּוֹטְמָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. וְלָא דַמְייָא. עוֹף שֶׁאֵין לוֹ גִיזָה. תְּלִישָׁתָהּ הִיא גִיזָתָהּ. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּגָּזֵז. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי. תָּלַשׁ מִן הַמֵּיתָה חַייָב. תְּלִישָׁתָהּ זוֹ הִיא גִיזָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גזז סתם מהו. שיעורו:
נישמעינה מן הדא. ברייתא אם הוציא דיו אם הוא בקולמוס כלומר סתם ולא נתכוין להגיה שיעורו ככותב ואם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות חייב ואם נתכוין בהוצאה זו כדי להגיה שיעורו כדי להגות בו אות אחת כדין המגיה שזה משלים הוא וה''ה בגוזז את הצמר סתם דלטוות היא שעומד ושיעורו כטווה:
התולש. ביד מן הקדשים פטור דאין בזה משום גיזוז דתלישה ביד לא הוי גזיזה:
ר''ש בן לקיש כדעתיה. דאשכחן דפליג בהדיא עם ר' יוחנן בהא:
מחלפה שיטתיה דר''ש בן לקיש. בהא דאיתפלגון דהכא אמר התולש לאו כגוזז הוא והא קאמר התולש כנף בעוף והמורטה לאחר שתלשה מורט את ראשון הדק הדק וקוטמו לשער מכאן ומכאן כדי להשים בכר וכסת חייב משום שלש כדמפרש לקמיה אלמא תולש כגוזז הוא:
ולא פליגין. לישניה דר''ש בן לקיש אהדדי דהכא התולש חייב משום גוזז והמורט חייב משום ממחק והקוטמה שהוא גמר מלאכה משום מכה בפטיש דלא דמיא לדהתם דעוף שאין לו גיזה אחרת תלישתה היא גזיזתה ברם הכא בצאן קדשים עד שיגוז כדרך הגיזה:
תדע לך שהוא כן. דבמקום שאין מדרך לגזוז תלישה הויא כגיזה כדתני תלש מן המתה בקדשים חייב משום דתלישתה היא גזיזתה:
תמן תנינן. בפ''ג דבכורות ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ וכו' ותולש את השער וכו' ואין כאן משום לא תגוז בכור צאנך:
הַמְנַפְּסוֹ. הָהֵן דְּנַפִּיס סִיב הוּצִּין גוֹמָא חַייָב מִשּׁוּם מְנַפֵּס.
Pnei Moshe (non traduit)
המנפצו. ההן דנפיץ סיב של דקל או הוצין או גמי ומחלקו חייב משום מנפץ:
הַצּוֹבְעוֹ. מַה צְבִיעָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ מְשַׁרְבָּטִין בַּבְּהֵמָה בְּעוֹרוֹת אֵלִים מְאָדָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְנִצְרַר בָּהּ דָּם חַייָב. הַמְאַדֵּם אוֹדֶם בַּשָׂפָה חַייָב. הַמּוֹצִיא דָּם חַייָב מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. הַצָּר צוּרָה. הָרִאשׁוֹן חַייָב מִשּׁוּם כּוֹתֵב וְהַשֵּׁינִי חַייָב מִשּׁוּם צוֹבֵעַ. חִיסֵּר בָּהּ אֶבֶר וּבָא אַחֵר וּגְמָרָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בַפַּטִּישׁ. וְהַסּוֹחֵט וְהַמְכַבֵּס מְלָאכָה אַחַת הִיא. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. הַצַּבָּעִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ עוֹשִׂין סְחִיטָה מְלָאכָה בִפְנֵי עַצְמָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת אִינּוּן. וְנִיתְנֵי. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא מִילִּין דְּכָל עַמָּא מוֹדֵיי בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' ישמעאל. משכחת לה לארבעים מלאכות וקשיא דניתני נמי במתניתין להסוחט שאינו בכלל המלבן שזהו מכבס ולדידיה סוחט לא הוי בכלל. ומשני לא אתינן מיתני במתני' אלא מילין דכ''ע מודים בהון ולאפוקי סוחט דלא אתיא אלא כהאי דר' ישמעאל:
הצבעים. שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה. שלאחר שכיבסו כדי לצבוע סחטו וחשבו בחשבון להסחיטה בפ''ע:
תני. בתוספתא פרק עשירי:
והסוחט והמכבס מלאכה אחת היא. ואם עשה אותן כאחת אינו חייב אלא אחת:
חיסר בה אבר א' בהצורה ובא אחר וגמרה חייב השני משום מכה בפטיש:
הצר צורה. ודרך הוא שאחד מסמן הצורה באבר או באיזה דבר ואח''כ נותן בהסימן הצבע שהוא רוצה הרי הראשון שעשה הסימן חייב משום כותב והשני הוא שחייב משום צובע דבצביעה זו אין הסימן של הראשון ניכר ולפיכך לא שייך אצלו אלא משום כותב. והלכך הוא דנקיט לה בשני בני אדם דבכה''ג משכחת לה תרתי חיובי ולא באחד:
המוציא דם. איידי דאיירי בחבורה קאמר נמי להא שאם הוציא הדם חייב עוד על הדם. משום נטילת נשמה שבאותו מקום שחבל בו שכל דם ודם כשנוטלו ה''ז כנטילת נשמה:
הדא אמרה. מדקאמר דכל סימן מראה נקרא צובע ש''מ העושה חבורה ונצרר בה דם חייב משום צובע שניכר האודם וכן המאדם בצבע אדום ועושה אודם אפילו בשפה אחת לסימן ה''ז צובע:
הצובעו ומפרש מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה בשרביט הצבועה להכירה לזו שהופרשה לקרבן או כדרך שעשו להיוצא עשירי כדתנן בפ''ט דבכורות והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא וכן היו צובעין בעורות אילים מאדמים:
וְאֵין זוֹ הַתָּרָה. נַעֲשֶׂה בְשׁוֹבֵר אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת. אָזְנַיִים שֶׁל דִּיסִיקִיָּא קוֹשֵׁר וּמַתִּיר. נַעֲשֶׂה כְפוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין זו התרה. וכי לא מיחייב משום מתיר:
ומשני נעשה כשובר את החבית וכו'. דמותר כדתנן לקמן פ' חבית שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת:
אזנים של דיסקיא. שק של עור ויש לו אזנים שמשימין הרצועות בהן לקשרו מותר לקשור ולהתיר שאין זה אלא כפותח ונועל הדלת בשבת:
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חוֹתֶל שֶׁלְתְּמָרִים וְפַּטֶילַּייָא שֶׁלְתְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר' הושעי' וכו'. מייתי לה לעיל ריש פ' במה אשה:
פטילייא. סל:
הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר. מַה קְשִׁירָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִין אֶת הַמֵּיתָרִים. וְלֹא לְשָׁעָה הָֽיְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹנִין וְנוֹסְעִין עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהִיא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִתּוֹפְרֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. נִפְסַק. הָיָה קוֹשְׁרוֹ. חָזַר וְנִפְסַק. לַעֲשׂוֹתָן קְשָׁרִים קְשָׁרִים אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא חוֹזֵר וּמַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָהֵן חַייָטָא אומָנָא מְבַלֵּעַ תְּרֵין רָאשֶׁיהָ. וְהַייְדְא אָֽמְרָה דָא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא. מֵאוֹרְגֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. מַה טַעַם. אוֹרֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ אַחַת. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לָאָרִיג הֲוָה שָׁרִי לֵיהּ וּמְעִל לֵיהּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. אֲפִילוּ עָרֶב שֶׂבָּהּ לֹא הָיָה בוֹ לֹא קֶשֶׁר וְלֹא תִייָמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ופריך ולא לפי שעה היתה. שבנסעו היו מתירין אותן והאיך למדין מדבר שאינו אלא לפי שעה:
א''ר יוסה וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה על הא דקאמר שלשעה היתה בשביל שהיו חוזרין ונוסעין והלא מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהיא לשעה קרית לה בתמיה:
א''ר יוסי וכו'. כלומר אלא א''ר יוסי דלפיכך שייך שפיר לומר שלשעה היתה שמכיין שהבטיחן הקב''ה שהוא מכניסן לארץ מיד אלמלא לא חטאו במרגלים הרי זו החנייה כמי שהיא לשעה ומעתה הדרא קושיא לדוכתה וכי למידין מדבר שלא היה אלא לפי שעה בשעת העשייה ולקמן גריס מכיון שהבטיחן הקב''ה להכניסן לארץ כמי שהיא לעולם. ומיהו גי' דהכא נראית היא כדמוכח מדלקמן והכי גריס נמי בריש פרק ואלו קשרים:
א''ר פנחס. לא מן המיתרים למדו אלא מתופרי היריעות הוא שלמדו נפסק היה קושרו כלומר כשלא נפסק החוט אלא פעם אחד לא הוה איכפת בזה אלא היה קושרו אלא כשחזר ונפסק ולעשות קשרים קשרים אי אפשר שאין זה דרך כבוד שיהא נראה בהתפירה קשרים קשרים והיו צריכין לחזור ולהתיר את הקשר הראשון ולהסיר החוט וליקח אחר והרי היה שם קושר ומתיר:
אמר חזקיה. הא נמי ליתא שלא היו צריכין לקשור כלל שהרי ההן חייטא אומנא מבליע תרין ראשיה כשנפסק החוט שתופר בו אינו קושר לו החוט האחר שלא תהא נראית הקשירה אלא שמניחו כך ונוטל חוט אחר לתפור ומבליע שני ראשי החוט של זה ושל זה בהתפירה שמתחיל לחזור ולתפור מעט קודם מקום פסיקת החוט ונמצא שמובלעין שני הראשין ואין צריך לקשרן יחד וא''כ מסתמא עושי מלאכה שבמשכן היו יודעין לעשות כן:
והיידא אמרה. והשתא מאיזה היא שלמדו קושר ומתיר שהיה במשכן:
דא. וזה היא שלמדו כהאי דאמר ר' יוסי ב''ח מאורגי יריעות למדו שלא היה אפשר להן בלא קשירה והתרה ומה טעם דכתיב אורך היריעה האחת ומכאן שהיו צריכין לארגה כדי שתהא כולה כאחת ולא לחבר חתיכות חתיכות עד שתתמלא ארכה וא''כ כשארגו אותה וא''א בלי שיפסוק חוטי האריגה וכשנפסק היה קושרו בתחלה עם חוט אחר כדי שיכול לאחוז בידו ולהכניסו בבתי האריגה ולא שהיה מניחו להקשר שא''כ היו נראין קשרים קשרים בהיריעה אלא מכיון שהיה מגיע לארוג במקום שנפסק החוט הראשון ובהקשר שלו היה מתירו להקשר ומעייל לה לראשי החוטין בהאריגה ומחליקן והרי היה קושר ומתיר ולא היה נראה שום קשר בהיריעה וכן אמר ר' תנחומא בשם רב הונא שאפי' חוט הערב שבה ומדרך לקשור על השתי כשמתחיל להרכיבן זה בזה ואעפ''כ היו מצמצמין שלא יהיה בו לא שום קשר ולא תיומת וזהו כשבאין שני חוטין זה על זה ונראית כתיומת בתוך האריגה והן היו מקפידין שלא יהא בהן מזה כלל ומכוונין שתהא נראית הכל חלק ויפה:
האורג וכו'. מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ליתידות האהלים בשעה שהיו חונין:
הָהֵן דַּעֲבַד חֲבָלִין. הָהֵן דַּעֲבַד מִמְזוֹר חַייָב מִשּׁוּם טוֹוֶה. הָהֵן דַּעֲבַד קוֹנְטְרָן נָפָן מַחֲצָלָן חַייָב מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. הָדָא אִיתְּתָא כַּד מִשְׁתַּייָא בְקוֹבָיָה. מִשּׁוּם מֵיסֶכֶת. כַּד יְהָבָה קדמה. מִשּׁוּם עוֹשָׂה בָתִּין. כַּד מְקִימָה לוֹן. מַשּׁוּם בּוֹנָה. כַּד מְחַייָא. מִשּׁוּם אוֹרֶגֶת. כַּד מִקְטְעָא בְנֵימַייָא. מִשּׂוּם מְחַתֶּכֶת. כַּד גָּֽמְרָה מְלַאכְתָּהּ. מַשּׁוּם מַכָּה בְפַטִּישׁ. הָהֵן דַּעֲבַד קוּפִּין. כַּד צְפַר. מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. כַּד מְחַייֵט. מִשּׁוּם תּוֹפֵר. כַּף. מִשּׁוּם בּוֹנֶה. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. 51b הָהֵן דַּעֲבַד מַלִּין עַרְסְווָן. לְאוֹרֶךְ. מִשּׁוּם מֵסֵיךְ. לְרוֹחָב. מִשּׁוּם אוֹרֵג. קַנְקֶלַּטוֹן. מִשּׁוּם עוֹשֶׂה בָתִּים. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. שְׁנֵי נִירִין בְּחָף אֶחָד וּשְׁנֵי חָפִין בְּנִיר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
שתי נירין בחף אחד. לפרש העושה שתי בתי נירין דמתני' קאי שעושה שני נירין והן החוטין או חבלי הסירוג ומסרגן להיות ביניהן חף אחד והוא הבית והחלל שביניהן מלשון חפי פותחות כמו שיש בין שני המפתח בחלל שביניהן או שעושה שני חפין בניר אחד חייב משום שני בתי נירין:
ההן דעביד סלן ערסוון. כנ''ל. זה העושה סלים ומטות ומדרך הוא לסרגן באורך וברוחב ועושין בהן כמין חורין חורין והן הן הבתים וכשמסדר את החבלים או הדבר שמסרג בו לאורך ה''ז מיסך וכשחוזר ונותן על גביהן לרוחב הרי כאן אורג וכשעושה הקנקליטין והן החורים ה''ז משום עושה בתים הוא המוזכר באבות מלאכות העושה שתי בתי נירין כדפרישית במתני' וכשמקטע הראשון היוצאין ה''ז מחתך וכשנגמרה מלאכתו יש עוד משום מכה בפטיש והרי כאן חמש חטאות:
כשמצפיר. שמתחיל לסדר הצירי דקל והסיב שעושין מהן הקופות חייב משום מיסך וכשמחייט ומחבר החתיכות משום תופר. כף כשכופף אותן משום בונה וכשקוצץ הראשון היוצאין משום מחתך וכשנגמר מלאכתו חייב עוד משום מכה בפשיט ויש כאן חמש חטאות:
ההן דעביד קופין. זה שעושה קופות:
הדא איתתא. אשה זו כשהיא מתחלת לסדר חוטי השתי כדי לעשות קוביא והיא קובה של אריגה שהנשים יושבין ואורגין חייבת משום מסכת את השתי. וכשהיא נותנת קדמה והיא כמין שפה שעושה סביב לחיזוק חייבת משום עושה בתים. וכשהיא מעמדת אותן משום בונה. וכשהיא מחברת החתיכות משום אורגת וכשהוא קוצצת הנימין היוצאין כדי להשוותן משום מחתכת וכשגומרת הכל חייבת עוד משום מכה בפטיש ומשכחת לה שש חטאות:
ההן דעביד קונטרן. ככרות ונפות ומחצלות חייב משום מיסך. מיד כשמסדר ומותח אותן כדי לארגן:
ההן. זה שעושה חבלים וכן זה שעושה ממזור והוא מיזרן המוזכר בפי''ט דכלים מיזרן היוצא מן המטה שהוא כמין אזור של ארוג שכורכין אותו סביב המטה כדי לחבר הפרקים חייב משום מיסך כלומר אע''פ שעדיין לא ארג אותם אלא סידרן ומתחן כדי לארוג וזהו המיסך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source